כולנו רוצים
להראות טוב יותר, להיות יפים יותר. יופי נחשב למעלה המקנה יתרונות ניכרים. רבים
מאיתנו חיים מתוך הערכה, השוואה ורצון להתקרב כמה שיותר לאידיאל היופי המקובל
ולנסות בכל הכוח לחיות את הבניית המציאות המטורפת והכמעט בלתי אפשרית
שהחברה שלנו יצרה. ואולם, לפני שאתם שופטים את עצמכם בערכי היופי המקובלים בימינו
ומוותרים על חופש הביטוי שלכם, חשוב לבחון את התחום
מתוך ראייה רחבה. זאת, לאור ההבנה כי אידיאל היופי הינו מושג יחסי ולאו דווקא
ריאלי, המשתנה בכל עת לאורך ההיסטוריה בהתאם לתפיסות עולם, חברה ותרבות.(נילי רעם, 2003)
אולם נשאלת השאלה
האם "היפים" הם גם מאושרים? אולי, אבל לא במידה שהיינו מצפים שיהיו,
בהתחשב בכל היתרונות שיש להם.
ואז בעצם עולות שאלות נוספות: כיצד נקבע אידיאל היופי? מי
הוא זה שמחליט מה יעלה על סדר היום בנושא היופי? מה
הקרטריונים שצריך לעמוד בהם בשביל להחשב כ"יפים"?
אין לכך תשובה מוחלטת אך קיימות כמה גישות לנושא:
אחת הגישות זו הגישה התרבותית חברתית. שיש הטוענים כי מושגי היופי
הינם תוצרי התרבות, והם משתנים מתרבות לתרבות ומחברה לחברה.
בתקופתינו
הטכנולוגיה משחקת תפקיד חשוב ומשפיעה מאוד על קביעת האידיאל, הטכנולוגיה מאפשרת
פעולה של גלובליזציה ובכך אידיאל היופי ששייך
לתרבות\חברה מסויימת יכול להתפשט ובכך גם תרבויות וחברות שונות היו מושפעות
מכך. (יערית בוקק כהן, 2009), (הילה יחימוביץ',
2012)
בנוסף קיימת גם
גישה שטוענת כי יופי הוא דבר גנטי שנולדים איתו הגישה הביולוגית גורסת שמי שמקרין
איכויות גנטיות טובות נתפס בעינינו כ"יפה" או כמושך. קיומה של הגרסה
אוניברסלית ליופי, היא אחת הטענות שמביאים הטוענים לתפיסת יופי שמכתיבה האבולוציה
ולא החברה. לטענתם לא האידיאולוגיה כי אם הביולוגיה היא שעומדת מאחורי החיפוש
המתמיד אחרי היופי(נילי רעם, 2003).
גישה נוספת היא
הגישה אשר בולטת מאוד, בימינו בתקופת המאה 21 וזו הגישה הפמיניסטית שלדבריה את
אידיאל היופי הנשי המציאו גברים. הם המציאו אותו לא כדי לגרום לכל הנשים להיראות
כמו שגברים היו רוצים שייראו, אלא כאמצעי שליטה של החברה על הנשים שבה שלטענתם
היופי הינו מזימה גברית שנועדה לגרום לנשים שתתעסקנה כל היום בטיפוח שיערן כדי
שהגברים יוכלו להמשיך לשלוט בעולם. לפי הגישה הפמיניסטית אידיאל היופי של ימינו
הוכתב על ידיי גברים, המעדיפים נשים הנראות כילדות שכן הן מקרינות חוסר ישע ואינן
מאיימות על האגו הגברי הפגיע ועל מעמדו הרעוע של הגבר המודרני.(עידו הררי, 2016)
אחד התהליכים
שבאמצעותם מתבטאת אידיאולוגיה זו הוא יצירת דימויי הנשים בפרסום.
אידיאל היופי:
הפרסום מציג יופי נשי אידיאלי. אשליה של שלמות מוחלטת נקייה מכל פגם ללא קמטים,
צלקות, שיער על הגוף והפנים, עור שומני, שומן. כאידיאל אין לאשליה זו ולא יכולה
להיות לה אחיזה במציאות, אפילו אצל הדוגמניות עצמן. היא נוצרת באמצעות איפור,
זוויות צילום, תאורה וביגוד. "אידיאל היופי" משודר אלינו מכל פינה.
האובססיה הזאת מקיפה אותנו והופכת אותנו לחברה צרכנית ותחרותית. (דפנה למיש, 1998)
אין ספק שבצורת
ההצגתה של אישה בפרוסמות קיים חטא לתחושת הערך העצמי של האישה, החטא נובע מאופן
הצגת האישה כסמל, אובייקט, מוצג , אידיאל וכיוצא בזאת.. היופי, שאמור היה להיות
מושג מופשט כמו חופש הפך להיות אמצעי שליטה של רשות השיווק והפרסום ואי אפשר לברוח
מהן. בקולנוע, בתכניות הטלוויזיה ובהפסקות הפרסומות, בשלטי החוצות ובשערי המגזינים
יפות יפות ורזות רזות, הן מחייכות אלינו עם עור חלק ובשיניים מושלמות. דימויים
בלתי מציאותיים של נשים נשקפים אלינו מכל עבר ועוזרים לנו לבסס את הדימוי העצמי
שלנו, מהווים תזכורת יומיומית שאם איננו נראות ככה בודאי יש בנו משהו פגום.
בפרסומות מוצגים בעיקר דוגמניות וידוענים בחברה אשר גורמים לנו לקנא
ולנסות לשאוף כמה שיותר כדי להראות כמוהם, כמו האידיאל המקובל. (נועה בונש, 2015)
כולנו מושפעים מן
המסרים האלה ונשים שופטות את עצמן על פי הן ומעצבות בהשארתם את תפיסת גפן שחלילה
לא יהיה חסר או פגום בהשוואה לאידיאל. גם ילדות שבגיל צעיר מאוד כבר נחשפות
לאידיאל וחוות אובדן ילדות ובגילן הצעיר כבר נלחמות בעצמן כדי להתאים את
המראה החיצוני שלהן לאידיאל המקובל בחברה. הגישה הפמיניסטית טוענת כי אידיאל היופי
מדכא את רוחן של הנשים, שבגלל אידיאל היופי נשים מתביישות בעצמן רוב הזמן, שונאות
את עצמן, ולפיכך שונאות גם נשים אחרות. אידיאל היופי משמש גם ל"הפרד
ומשול": נשים מתרחקות מנשים אחרות, מיפות ובוודאי ממכוערות, והן רואות את
הסבל שלהן כמשהו שאי אפשר לדבר עליו ברבים. (עידו הררי, 2016)
מאמצע המאה ה- 20 חדר לשוק
אידיאל יופי שהתבסס על פרופורציות לא ריאליות של בובת הברבי המפורסמת, עם גוף ארוך
ורזה, וחזה ואגן בולטים וזקורים. גישה זו ליופי הובילה ליצירתה של תרבות דיאטות
רעב וניתוחים כירורגיים פלסטיים
הובילה לתופעה מצערת של
אנורקסיה ותת תזונה, בעיקר קרב נערות ונשים צעירות, הממשיכה אף היא להתקיים עד ימינו.
אידיאל נשי בדמות
רזון על גבול חולניות זהו מראה שמעט מאוד נשים ניחנו בו באופן טיבעי. כך נוצר משטר
הדיכוי המודרני ששמו: דיאטה, שאינו אלא גלגול מודרני של המחוך שנשים רבות נדחסו
לתוכו בעבר. ואכן רוב תעשיות הדיאטה מכוונות כלפי נשים, שלועולם הנן מלאות מיד ביחס
לקרטריון הרזון הבלתי מציאות שהוצב בפניהן. כאשר החברה מכתיבה מושא חיקוי כדוגמת
ברבי, אין פלא שנשים מתמסרות באופן אובססיבי למאבק נגד מימדי שכן הן חוות את עצמן
תמיד כ"לא מספיק יפות" (ריי שגב, 2013) ,(דיאטה קלאב, 2019)
בעשורים האחרונים
עלתה המודעות החברתית לבעייתיות שבמודלי יופי נשי לא ריאליים, וגוברים הניסיונות
של נשים המרגישות זהות משותפת להכתיב מגמות אופנה
ויופי בריאות ומאוזנות.
קריאתן של נשים
הסוטות ממודל היופי המקובל לחבות תקשורתית ולזכות בהכרה ובניראות,
התרחבה לאחרונה מכוכבות הטלוויזיה והקולנוע גם אל הציבור הרחב. נשים מלאות מציגות
את גופן וטוענות שהן מקבלות את עצמן כפי שהן, ואוהבות את עצמן.
המאבק הזה הוא מבורך, כמובן, מאחר שהוא מרחיב את
גבולות מודל היופי ומאפשר קבלה של מי שלא נכללה בתוכו בעבר.( נועה בנוש, 2015)
ונשאלת השאלה האם
אי פעם תיווצר לגיטימציה חברתית לכל אחת, שחקנית מפורסמת או אישה מן הישוב, להראות
כפי שהיא נראית, מבלי להכניסה למגירה מסויימת ולהכפיפה למודל מובנה?
אידיאל יופי הינו
יחסי וזמני, משתנה כל הזמן וכיום בימינו ישנם רבים שמאמינים שכן שאדיאל יכול
להשתנות ועוד השתנה ושיום יבוא וכל אחד יחיה לפי איך שהוא רוצה ויכתב לעצמו את איך
שהוא רוצה להראות. (גילה מנולסון, 2012)
ביבליוגרפיה:
כתבות:
כתבה 1:
כתבה 2:
כתבה 3:
כתבה 4:
כתבה 5:
מאמרים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה